ירושת ידועים בציבור

 

דגנית תורן, עו"ד

המאמר פורסם במגזין "אנחנו באמריקה" בשנת 2012 וכוון ליתן מענה ללקוחות אמריקאיים ואחרים הנדרשים לסוגיית הירושה של ידוע או ידועה בציבור.

 

 

מעת לעת, פונה למשרדנו לקוח ומעלה סוגיה כגון זו: אחד מהוריו של הלקוח נפטר. ההורה האחר מתגורר עם בן/בת זוג מזה מספר שנים (בישראל). האם לאחר מות ההורה, תהיינה זכויות לבן/בת הזוג של ההורה או אפשרות תביעה כנגד העזבון?

 

כידוע, בישראל קיימת חזקה, המכירה במוסד ה"ידועים בציבור", ולפיה מוענקות זכויות אישות שונות לידוע/ה בציבור, אף בהעדר נישואין כדת וכדין.

 

אם כן, הכלל הוא, כי ידוע בציבור יורש את זכויות בת זוגתו (ולהיפך), כאילו היו נשואים, זאת בתנאי שאף אחד מבני הזוג לא היה נשוי לאדם אחר וכמובן, בתנאי שלא נכתב אחרת בצוואה. ובלשון הסעיף:

 

"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה , ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת , בצוואה שהשאיר המוריש"

(סעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 – להלן: "חוק הירושה").

 

ודוק: זכות הירושה של ידוע או ידועה בציבור נשללת אך ורק מכח צוואה מפורשת. על כן, במקרים כאלה, במידה שאחד מבני הזוג מבקש לשלול או לסייג את זכות הירושה של בן או בת זוג כאמור, יש לעשות זאת במסגרת צוואה ערוכה כדין וכדבעי.

 

בהתאם לסעיף 55 הנ"ל, שלושה תנאים מצטברים נדרשים על מנת להכיר בזכויות הירושה של ידועים בציבור:

1. הצדדים קיימו חיי משפחה יחדיו (תנאי זה כולל היבט אינטימי ורגשי – יחסי אישות בין בני הזוג, אשר ראו את עצמם כבני זוג, בכוונה לקשירת קשר קבע);

2. משק בית משותף (היבט כלכלי);

3. אף אחד מבני הזוג לא היה נשוי לאחר/ת.

 

על פי הפסיקה בישראל, כל מקרה נבחן על פי גופו, כאשר לא מתקיימת מתכונת אחידה של "חיי משפחה" ב"משק בית משותף". הדברים משתנים מזוג לזוג, בהתאם להשקפת עולמם, גילם, מקצועם, השכלתם, הרגלי חייהם, מצבם הכספי, הבריאותי, ועוד. כאשר הנושא מגיע לפתחו של בית המשפט הנדרש לדון בשאלה, האם בני הזוג חיו כידועים בציבור, בית המשפט יבחן, על פי הראיות והעדויות שבפניו, כיצד הצדדים ראו את הקשר ביניהם (בחינה סובייקטיבית) ומה היה טיב היחסים. כאשר, בנסיבות מסוימות, אפילו העובדה שבני הזוג התגוררו בדירות נפרדות, לא שללה את עובדת היותם ידועים בציבור. גם משך היחסים שהוכרו בפסיקה כמקנים מעמד של ידועים בציבור משתנה ממקרה למקרה – לעתים מעל שלוש שנים, אך היו מקרים פחותים מכך, כאשר מספר חודשים הולידו למסקנה, כי הצדדים התכוונו ליצור קשר משמעותי של ידועים בציבור.

 

יש לציין, כי הפרדה מעשית ברכוש בני הזוג לא מלמדת על שלילת מעמדה של בת הזוג כידועה בציבור לצורך ירושה; כמו כן, אין צורך להראות, כי למנוח היתה כוונה מיוחדת לכך שידועתו בציבור תירש את נכסיו. שלושת המבחנים דלעיל כוללים, איפוא, את כל הדרוש לביסוס הזכות - די בכך ששלושת היסודות התקיימו כדי לבסס זכאות ירושה לבן זוג שלא היה נשוי למנוח, כאילו היו נשואים (ע"א 1717/98 בלאו נ' פוזש, פ"ד נד (4) 376). 

 

עם זאת, התנאים הנ"ל צריך שיתקיימו ערב פטירתו של המוריש, ואין די בקשר שהיה בעבר, אף אם הסתיים זמן קצר טרם פטירתו של המנוח/ המוריש.

 

הגם שכותרת סעיף 55 לחוק הירושה היא: "מעין צוואה", ירושת הידוע בציבור נקבעת בהתאם לדין, כלומר, על פי הדין החל על ירושת בן זוג. סעיף 11 לחוק הירושה כותרתו "זכות הירושה של בן זוג", ולפיו בן הזוג יורש את נכסי המטלטלין השייכים למשק הבית המשותף "לפי המקובל ולפי הנסיבות", כולל מכונית נוסעים ובנוסף – מחצית משאר העזבון, אם למנוח צאצאים או הורים. אם למנוח אין צאצאים או הורים, אחי המנוח או סביו יקבלו שליש ובן הזוג יקבל שני שליש. אם לא נותרו אחרי המנוח אף אחד מן הקרובים הנ"ל, בן הזוג יורש את העזבון כולו.

 

כן נקבע בחוק הירושה, כי כאשר מתקיימים שלושת התנאים דלעיל, זכאית ידועה בציבור גם למזונות מן העזבון. מעניין לציין, כי על פי חוק הביטוח הלאומי, בהתקיים תנאים מסוימים, ידועה בציבור  שבן זוגה נפטר זכאית גם לכל תגמול שמגיע באותו חוק לאלמנה. הוכחת הזכאות בביטוח לאומי נעשית בהגשת מסמכים ישירות למוסד הביטוח הלאומי, ללא צורך בפניה לבית המשפט.

 

המקרים הנפוצים בהם הסוגיות לעיל עולות הם כאשר מדובר ב"פרק ב", כלומר, שני בני זוג גרושים או אלמנים. במקרים אלו לעתים קרובות לכל אחד מבני הזוג ילדים משלו, מהקשר הקודם, ואז חשוב במיוחד להיות מודעים לדינים החלים, ולכלכל צעדים בהתאם, על מנת שביום מן הימים ימנעו, ככל הניתן, סכסוכים משפחתיים.

 

 

 

המידע הנכלל במאמר הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. על הקורא לקבל ייעוץ מקצועי נפרד לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על מאמר. המחברת והמערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים.

 

 

הכותבת: דגנית תורן, עו"ד, בעלת תואר שני במשפט מסחרי מאוניברסיטת ת"א. בעלת הסמכה לעסוק בעריכת דין בישראל ובקליפורניה.  

 מאמרים


כל המידע הנכלל במאמרים ובאתר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. על המשתמש לקבל עצה מקצועית נפרדת לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על מאמר. המחברת והמערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים.


 

 

טלפון ארה"ב: 1-818-986-7800, פקס: 1-818-986-7801, דוא"ל: info@torenlaw.com 
טלפון בישראל: 03-570-1779      פקס: 03-570-1795

כל הזכויות שמורות 2007-2014 © לד.תורן משרד עורכי דין

Created by GoWeb